גרמנוף נ' רדא - אביזרי תינוקות וילדים בע"מ

החלטה

1. בפניי בקשות לביטול פסק-הדין שניתן ביום 16/11/2012 (להלן: "פסק הדין") ועיכוב הליכים.

2. עסקינן בתביעה שמהותה החזר עלות עגלה אשר נשלחה לתיקון למבקשת והוחזרה למשיבה לאחר התיקון כשהיא שבורה. כנגד המבקשת ניתן פסק הדין במעמד צד אחד מחמת אי התייצבות ואי הגשת כתב הגנה (להלן : "פסק-הדין"). נפסק, כי תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הדין, אם תוגש, הוא הפקדת סכום ההוצאות שנפסק.

3. המבקשת הגישה בקשות לביטול פסק דין ועיכוב הליכים ב- 11/2/2013 במסגרתן טענה, כי כתב התביעה והזימון לא הומצאו כדין למשרדיה, וכי היא למדה על התביעה ופסק-הדין רק לאחר שהמשיבה התקשרה אליה ודרשה תשלום פסק-הדין. המשיבה העבירה לידיה עותק פסק-הדין רק ביום 5/2/13 לטענתה וכך נודע לה עליו. בנוסף, טרם הגשת התביעה המשיבה לא טרחה לפנות אליה ולנסות לפתור את העניין מחוץ לכותלי בית-המשפט. פסק הדין ניתן ללא שהמשיבה נתבקשה על-ידי בית המשפט להוכיח את תביעתה כאמור בתקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי.

ביום 21/3/2013 הגישה המבקשת בקשה נוספת לביטול פסק-הדין ועיכוב הליכים, אשר הינה חזרה על עיקרי הטענות לעיל.

4. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה בין היתר, כי במזכירות בית המשפט מצויות האסמכתאות לזה, שהמבקשת קיבלה את כל דברי הדואר שנשלחו לה מבית-משפט. בכתובת שהמבקשת מפרסמת, מצוין ישוב ומספר משק, ולא מצוינת מועצה אזורית שנמצאת במקום אחר לגמרי ממושב בן נון. לפני הגשת התביעה, המשיבה ניסתה לפתור את הבעיה מחוץ לכותלי בית המשפט, אלא שלא זכתה למענה מצד המבקשת.

5. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות, ובכלל זה במסמכים המצויים בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות, הראשון עניינו בסיבת אי ההתייצבות והשני, והעיקרי שביניהם, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול. ערה אני לכך, כי המגמה הרווחת בפסיקה, להיעתר לבקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן בהיעדר התייצבות או בהיעדר הגנה, לאור מעמד זכות הגישה לערכאות, כזכות חוקתית, וזאת על-מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט.

6. ברם, בענייננו, לאחר שקילת השיקולים דלעיל, שוכנעתי כי אין להעניק למבקשת את הסעד המבוקש. מאישור המסירה המצוי בתיק עולה, כי כתב התביעה והזמנה לדין הומצאו כדין למבקשת, ביום 13/8/2012. המבקשת טוענת, כי כפי הנראה כתב התביעה וההודעה על הדיון נשלחו לתא הדואר של מועצת היישוב כפר בן נון, וזו לא העבירה את החומר לידיה. בית המשפט לא יסתמך על טענה של "כפי הנראה" ומחובת המבקשת היה לצרף תצהיר של מי שחתום על אישור המסירה של ההזמנה לדין וכו', ולא להסתפק רק בצירוף תצהירו של מר אייל איינבינדר, אשר הינו מנכ"ל המבקשת. בהערת אגב אוסיף, כי לו הייתי מקבלת את טענת המבקשת, כי לא הומצא לה כתב התביעה, מה שאיני מקבלת, מצופה היה מהמבקשת, כמי שניתן כנגדה פסק-דין לטרוח ולברר אף בבית המשפט מה התביעה שהוגשה כנגדה. אך זוהי כאמור הערת אגב בלבד.

7.בנוסף, בתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, נקבע בין היתר : "ניתנה החלטה שלא בפני בעל-דין והגיש בעל-דין בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית-המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או ענינים אחרים...". בענייננו, הבקשה הוגשה באיחור ללא כל הסבר משכנע, דהיינו ביום 11/2/2013, על אף שפסק-הדין הומצא כדין למבקשת כבר ביום 22/11/2012, כפי שעולה מאישור המסירה המצוי בתיק.

8. סיכומו של דבר, הנני דוחה את הבקשה. הסכום שהופקד על-ידי המבקשת בבית המשפט, יועבר לידי המשיבה, ככל שלא שולם הסכום הפסוק.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.